קמפינג לאור ירח

לא באמת אהבתי אותה.. שתים עשרה שנים אנחנו ביחד, מאז אותה המסיבה שבה יותר מדי אלכוהול זול גרם לי לחייך אליה חיוך קטן. היא לא הייתה יפה במיוחד, אבל השילוב של אלכוהול ושבועיים או שלושה בלי אף אחת אחרת גרם לכך שדי נהניתי איתה באותה הלילה.

ומאז אנחנו ביחד – יציאות משותפת, חופשת קמפינג מפעם לפעם, ארוחות ערב אצל ההורים שלי, אתם יודעים כמו כל זוג רגיל. אין לי מושג למה לא עצרתי את זה אף פעם, פשוט זרמתי בלי לשאול שאלות מיותרות.
עד ליום ההוא.

אהבתי אותו.

אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד לפניו, וכנראה כמו שאני לא יאהב אף אחד אחריו…

לפני שתים עשרה שנה בדיוק הכרנו. ההינו במסיבה במועדון שכנראה נסגר כבר, לבשתי שמלה ירוקה שהדגישה את הבלונד שלי.

הוא היה כל כך יפה.

שתינו, רקדנו נהננו – לעולם אני לא אשכח את הלילה ההוא. ומאז, שתים עשרה שנים אנחנו ביחד – כל יום שישי אנחנו מגיעים להורים שלו, יוצאים לבלות, נוסעים לקמפינג פעמים בשנה, פשוט זוג מאושר.. כל כך שמחתי שזה הגבר שמצאתי… עד ליום ההוא.

אוהל, על שפת הכנרת, יושבים ליד מדורה קטנה. "אתה רוצה עוד כוס קפה?" היא שאלה.

"אני רוצה לדבר" עניתי. הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר. אמנם התפאורה הרומנטית באתר קמפינג הקסום שבו שהינו לא הייתה הלוקישן המושלם למה שעמדתי לומר לה – אבל באמת שהרגשתי שהגיעו מים עד נפש..

"בואי נעשה את זה קצר ואז נלך לישון" אמרתי ולקחתי שאיפה עמוקה מהאוויר הצלול של הגליל.

"אני רוצה להיפרד…לא טוב לי בקשר הזה יותר, למעשה אף פעם לא היה לי טוב בקשר הזה…"

היא בכתה, אני הרגשתי שירדה לי אבן מהלב.

אוהל, על שפת הכנרת, יושבים ליד מדורה קטנה. "אתה רוצה עוד כוס קפה?" שאלתי.

"לא, אני רוצה לדבר" הוא ענה… התעטפתי בשמיכה וחיבקתי אותו, ואז הוא זרק את הפצצה שהרסה לי את החיים. "אני רוצה להיפרד"

התחלתי לבכות…

אני בדרך כלל לא בוכה, אבל הפעם הרגשתי שאני לא עומדת בזה יותר. הוא היה בשבילי הכל ואני הייתי כלום בשבילו. כמה זמן השקר הזה נמשך? כמה זמן אני ישנה במיטה לילה אחרי לילה עם אדם שלא אוהב אותי? שרע לו איתי. ולמה דווקא כאן?

אתר קמפינג הוא מבחינתי המקום המושלם להצעת נישואין, להצעה שאני מחכה לה כבר אחת עשרה וחצי שנים… אני הייתי בטוחה שהוא עובד עליי. חיכיתי שהוא יתחיל לצחוק ואז יוציא טבעת יהלום גדולה ויגיד לי כמה שהוא אוהב אותי. זה לא קרה…

עוד באותו הלילה חזרנו הביתה. אפילו לא קיפלנו את המאהל הקטן שלנו – פשוט השארנו אותו באתר קמפינג ונסענו. היא הייתה שבורה, המצפון הציק לי, אבל ידעתי שאין לי ברירה… מכאן, מהקמפינג הזה, אני יוצא לדרך חדשה.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook