לאחר החבלה שמקורה, קרוב לוודאי, נפילת תפוח כבד משקל על הראש, רשם ניוטון שללא הפעלת כוח, אפילו קיאקים ייסחפו בהתאם לכיוון תנועת המים בים, בנהר או אפילו בנחל. נחוץ כוח, שנמדד בניוטונים או בכוחות סוס (או ביחידות כוח חמור), כדי להשיט קיאקים, והכוח מקורו שרירי אדם.
כדי לחתור, לחתור טוב, ומהר, ורחוק, נחוצים לחותר כוח, גמישות וסיבולת. את הכוח נותנים השרירים. את הגמישות נותנים הגידים, וגם השרירים. את הסיבולת נותן המוח. כל זה נחוץ כדי להגיע לתוצאות בחתירה בסירות קיאקים, אם לנגד עיני החותרים מרחפת דמות של גביע או מדליה או אפילו טופס המאשר השתתפות וזכייה במקום הראשון, השני או השלישי.
אילו שרירים פועלים בזמן חתירה בסירות קיאקים?
אין ספק שניתן לקבל תשובה טובה לאחר חתירה מאומצת לטווח די ארוך, נגיד 10 ק"מ, כמו בתחרויות הנערכות בין מועדוני קיאקים בישראל. השרירים המופעלים הכי הרבה (ואולי גם בצורה שאינה נכונה) הם אלו שיכאבו. הכאבים לאחר חתירה שכזו מתרכזים בשורש כף היד, באמות הידיים, במרפק, לפעמים בצוואר ובכתפיים, בגב התחתון ולא תאמינו, גם בשרירי הבטן. אלו השרירים שעושים את מירב העבודה.
החותר הצעיר, ובייחוד זה הרוצה להרשים את הוותיקים, הכרישים בעלי קשקשת השיבה, יסיים את המחתר עם כאבי כתפיים. או צוואר. כל מי שתופס גלים, גלים ולא אדוות, ונלחם בגל כדי לשמור כיוון, מודע למאמץ האדיר שמשקיעות הכתפיים, והכאבים הנלווים אחר כך. האמת היא שככל שהחותר מנוסה יותר, יותר שרירים ישתתפו בהרמוניה של החתירה. ככל שמספרם עולה, מהירות התנועה של הקיאקים עולה. לזה קוראים חותרי קיאקים זקנים- טכניקה. מרבים השרירים הרצוניים שותפים בחתירה. אסור להעמיס את העבודה על קבוצת שרירים זו או אחרת, אחרת היא קורסת, כלומר כואבת, ואינה תורמת להמשך ההנאה שבחתירה.
את שרירי הצוואר חייבים להשאיר במנוחה. לא פעם חוזר חותר קיאקים עם כאב בצוואר. זהו כאב מיותר, שבמסגרת המאמץ הכללי של החותר גם שרירי הצוואר הצטרפו לחבורה העובדת, וזה קצת מזכיר לי מטופל שכואב לו הצוואר לאחר ישיבה ממושכת, לוחצת, בשירותים. למה צוואר, למה?
חותר קיאקים מנוסה משתף בחתירה את שרירי היד (לא האצבעות, לא פרק כף היד, שחייבים להיות נינוחים), כל היד, הקדמית והאחורית, האמה והזרוע, וגם הכתפיים, שרירי החזה, שרירי הגב הגדולים, בייחוד אלו תומכי עמוד השדרה (בזמן התנועה סביב ציר זה), שרירי בטן, האגן (טוב לנשים עם בעיות בצניחת רחם ודליפת שתן), וכן שרירי כל הרגל, בואכה האצבעות, והאחרונות ננעצות ב"עצר כף הרגל", כדי לאפשר לכוח לזרום מנקודה זו בואכה המשוט הגורף אחורנית.
אני מקווה שמה שכתבתי ברור.
לאלו שאינם מאמינים, יש אפילו ספרות מקצועית, המדברת על פעילות גופנית ייחודית, המאפשרת בניית חותר קיאקים מקצועי, כזה מגזע האלופים. את אחד הספרים כתב בחור שהוא מדריך כושר וגם אלוף העולם בחתירה בכלים ימיים. הוא הבין כי הדרישות מחותר השואף למדליה, שונות משל הדרישות בענפים ספורטיביים אחרים. הוא שם דגש על פיתוח הכוח, גמישות השריר והגיד, וכן על הסיבולת. הכל בספר, בכתוב ובתמונות. כמובן שאת הסיבולת לא רוכשים במכון כושר, או בבית. סיבולת מקורה בעיקר במוח, ומקורה בהחלטיות כי לא העייפות והכאב ישברוני.
תשאלו את הדס, המדריכה החיננית של מועדון "אופטימיסט" שבשדות ים, שבמד המרחק שלה יש אלפי ק"מ של עבודת משוט. קונדסית זו, שהקיפה את איי יפן וחתיכות יבשת אחרות, וארכיפלגים של איים קסומים, היא תאמר לכם מהי סיבולת. הו לא. לא רואים את הסיבולת על פניה, המנומשים ומרוחים קבע בחיוך שוקולדי, כשהיא מתבוננת בנו, אנו שהמשוטים שלנו הביאו אותנו לטווחים כל כך זעירים. כשמביטים בכתפיה, בזרועותיה, פשוט לא מאמינים. לא מאמינים שהיא מסוגלת לקלף 3 ק"ג של תפוחי אדמה. או קישואים. או מלפפונים, ברצף, בלי הפסקה.
כששאלתי את הדס במסגרת איסוף החומר לכתיבת מכתב זה, האם אכן היא מתאמנת בפיתוח השרירים המתאימים קודם השיוטים הארוכים, היא קרצה לי ואמרה כי ישראלי הוא ישראלי, ולא הכי שם על תוכניות מומלצות. לנו, בניגוד לכל הגויים, יש אלוהים. הוא שלנו, והוא בחר בנו, גם לחתירות קיאקים ארוכות.
היחיד במועדון שלוקח את ההוראות של פיתוח הכושר והגמישות בשיא הרצינות הוא סטיב. שורשיו הם בארצות אנגלוסקסיות, כך שהוא עדיין לא ממש ישראלי. הוא בונה קיאקים מעץ, ומברזנט, וחתירה היא האהבה השנייה שלו. הספר שהוא מתעמק בו הוא של בחור בשם רוקי שניידר, שם הספר הוא : fit to paddle. ספר חמוד, חינוכי, ואין ספק שהוא בנוי להכשרת אלופים. ממליץ לכל צעיר המאמין בהצטיינות בחתירת קיאקים, שיתעמק בספר זה. שווה כל דף.