מיומנה של חותרת קיאקים מדופלמת

התעוררתי הלילה מחלום שטופת זיעה קרה, ממששת את עצמי לבדוק שהכל במקום, חלמתי ששנינו חותרים בקיאקים , בתוך נהר גועש ושוצף ,כמו זה שראיתי שלשום בתוכנית של הנשיונל ג'אוגרפיק, עם המשלחת של המטורפים האלו, במקורות הנילוס הלבן באוגנדה, ואנחנו מתקדמים בזהירות ביינות למפלים קטנים וסוערים, סלעים גדולים ושיחים קוצניים, נופלים מידי פעם מן הקיאק, צוחקים ,ושוב מטפסים עליו בקלילות ,לא להאמין, כמו שני שחיינים אולימפיים.

לעת ערב חונים על גדת הנהר ,מקימים לנו אוהל קטן, מחממים על גזייה קפה שחור מהביל עם הל, ומביטים על הכוכבים בשמים. אלוהים , זה יכל להיות ממש רומנטי, אם רק הייתי יודעת בכלל לשחות, אבל מה לי ולנהרות שוצפים? נרגעתי תודה לאל , אני במיטה שלי בבית ,ואתה לידי משמיע קול נחרה קלה.

בוקר עשיתי טעות וסיפרתי לך את החלום, לא הפסקת לצחוק עלי ,וגם שני הילדים שלנו הצטרפו אליך במקהלה,ואז עומר הבן שאני ילדתי אומר פתאום בהתלהבות, " אמא אולי זה בגלל שאבא סיפר לך על היום כיף שקיבלנו מהעבודה שלו, שיש שם רפטינג בצפון? , אולי זה רעיון טוב שתעלי איתנו גם לסירה?" רעמי הצחוק שוב החלו להדהד בחלל החדר,הרגשתי נעלבת עד עמקי נשמתי ,נזכרת איך בכיתה ג' כשהתחילו לימודי שיעורי השחייה בבית הספר, הייתי בוכה ולא מוכנה להכנס למים בשום פנים ואופן, וכל הכיתה היתה צוחקת עלי, ולא הייתי נרגעת עד שלא היו נותנים לי לדבר עם אמא שלי בטלפון . לא יודעת מאיפה הפוביה הזאת ממים, אבל עניתי להם "אולי באמת זה רעיון טוב מאוד",ושוב לא פסקו רעמי הצחוק," מה אני נראית לכם כזאת פחדנית ?" שאלתי, והתשובה לא אחרה לבוא זהו, פתאום גמלה ההחלטה בליבי, אף אחד לא יצחק עלי יותר, אני הולכת ללמוד שחייה נו מטר ואט ,ולעלות על הקיאק הזה ביום הכיף, עוד חודש וחצי, ואם לא תקוה הוא לא שמי עד אז אני כבר אדע לשחות, ואף אחד מבני משפחתי לא ידע על כך ורק אלוהים יעזור לי.

חברה בעבודה שספרתי לה על החלטתי ,נרתמה בשמחה לעזור לי. יחד חיפשנו לי בריכת שחיה לא רחוקה מביתי ומצאנו. התקשרתי לשם בקול רועד ונרשמתי, וזהו אין דרך חזרהכשנכנסתי הביתה באותו היום, הודעתי למורת רוחם של ילדי, שבחודש הקרוב יחממו להם את האוכל בצהריים לבד, כי בגלל עומס בעבודה אאלץ לחזור הביתה מאוחר יותר היום הגורלי הגיע,התיצבתי בבריכה המאיימת, מביטה במים העמוקים, וחושבת שכל זה היה רעיון רע במיוחד,אבל גלי המדריכה הנפלאה שהיתה שם עצרה אותי והרגיעה , שנכנס בהתחלה רק למים הרדודים, ולא נשקפת לי שום סכנת חיים בשום שלב שהוא, והיא הרי מצילה מדופלמת ויש עוד כאלו מסביב, הסכמתי ונכנסתי למים. השד לא היה נורא כל כך,ובכל יום שחזרתי הביתה, נראיתי יותר שמחה ופורחת,וכשבעלי שאל "תקוה הכל בסדר איתך"? עניתי" בטח ולמה לא"? בחיוך מסתורילאחר חודש של לימודי שחייה אינטנסביים ידעתי לשחות חזה עם ראש במים, והיתה בי חדווה עצומה, הנה הצלחתי לנצח את הפחד הגדול שלי ומי יעמוד בדרכי מעכשיו יום הכיף הגיע אחרי שבועיים שסיימתי ללמוד. ארזנו את מטלטליינו,שמתי עלי את בגד הים כבר בבית,והודעתי להם שאני מתכוונת לעלות לקיאק,רעמי הצחוק נשמעו למרחוק

כשהגענו אל כפר בלום עם כל החברה מהעבודה של בעלי התחלנו להתחלק לקיאקים ,בעלי אמר לי תקוה " עזבי על תעשי פדיחות זה לא בשבילך" ,"הצחקת אותי " השבתי , "אמרתי שאני עולה איתם לקיאקים נקודה גם אני רוצה לראות את הנוף של הגליל מהמים" ,עליתי על הקיאק ראשונה, ולקחתי את המשוט ביד נו מה אתם מסתכלים עלי ככה תעלו כבר פחדנים" ",מה את לא פוחדת?" שאלה ביתי ,"לא" צרחתי וקפצתי מן הסירה לתוך המים ,התחלתי לשחות בקלילות לעבר הגדה השניה של הנהר, והבטתי אחורה, "אני כבר יודעת לשחות" ,צרחתי, "למדתי בחודש האחרון קבלו את סופר אמא".הנפתי את ידי בגאווה לשמיים.,ותחושה של נצחון גדול התגנבה לתוכי כשראיתי את מבטי הבהלה על פניהם המופתעות.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook