שלא תתפסו אותי במלה, שאמרתי או שלא אמרתי. ואם אמרתי שהחתירה בקיאקים בים בריאה יותר, אז אמרתי, גם אם זה לא בדיוק נכון. אני מעדיף לקרוא בריא למה שאני אוהב, וגם לא פוחד. כי אני קצת פוחד מהזרימה בירדן ההררי, פשוט פוחד שהזרם יעשה לי "הופ"… אבל רמי גיל וגם הדס, שפעם גרה באלקנה, הם מדריכים משופשפים, וטוענים כי אין כמו האדרנלין הירדני, כלומר רמות האדרנלין המשתוללות בדמם של החותרים בקיאקים בנחל הירדן, בייחוד בעונות עתירות מים והפשרת השלגים, אם הצטברו בפסגות. כל מה שרציתי לכתוב זה בעצם על ויטמין D, הויטמין שרובינו קבלנו בינקות, בצורת שלוש טיפות כאלו שמנוניות, יחד עם ויטמין A.
ראשית, כשמו כן הוא. ויטמין. ויטה= חיים. ללא ויטמין ולו אחד, והרי לכם קורבנות רמדיה, כולל המתים ופגועי המוח, שיצאו ממצבת התורמים לכלכלת המדינה בעתיד.
מרבית ויטמין D המצוי במחזור הדם שלנו ובתוך התאים עצמם מקורו בקרני השמש. הקרניים האולטרה סגוליות מכות במולקולות כולסטרול הנמצאות בתאי העור ומעורבות ביצירת ויטמין D (שלא יספרו לכם שכולסטרול רע- הוא טוב וגם טעים, עם חושבים על ביצים רכות, קשות או שקשוקה בלי עין). ויטמין זה חיוני להמון פונקציות, אם כי הידועה היא בריאות העצם, וזה באמת נכון. אבל כאמור, ויטמין זה חיוני לעוד המון תפקודים, כולל של מערכת החיסון. אצל חולים רבים מוצאים ויטמין D ברמות נמוכות, ואני מתעצבן בייחוד כאשר אני מטפל בילדים עם סוכרת נעורים, שהם כל כך קטנים, ומגיע להם ויטמין זה ברמות גבוהות (לא רמות שבשמים!).הרבה שנים לא הבינו למה בשנים האחרונות, לכושים באמריקה יש המון סרטנים, וקטלניים, עד שמשהו נזכר כי השחורים בארה"ב קפצו לביקור ביבשת המערבית תוך איבוד המון קרינה, שהייתה מנת חלקם באפריקה, שידועה כיבשת שחורה, למרות שאין יבשת לבנה או צהובה או בצבע כלשהו. העור הכהה סינן את עודפי הקרינה, אבל כאשר אותו בעל עור כהה עבר לארצות הצפוניות, וסיים לעבוד בשדות הכותנה, והתמקם בגיטאות או במשרדים, והשמש לא הייתה מנת חלקו- אז ויטמין D צנח לו, ואז הסרטן השתולל אצלו. ואם לא רשמתי כי חסר הויטמין גורם לדיכאון, וקשה להאמין כי קרן אור שמש יכולה לשפר את הדיכי הזה, וגם כי תוספת ויטמין זה מוסיפה שנים לחיים, שהם יותר איכותיים, ועם פחות גלי דיכאון, זה מפני שלא ניתן לכתבה קצרה לפרוס ים של מידע מדעי.
ולכן אני מניח כי לחותרים בקיאקים בים, כמו בשדות ים למשל, החתירה בקיאקים ללא הגנה מפני הקרניים, הישירות והעקיפות, המשתברות במים, תניב יותר מולקולות ויטמין D מאשר אצל החותר בצל המקסים של חופי הירדן שלנו, שמקורם בעצי האקליפטוס ודומיהם. כמובן, יאמר מי שיאמר, שאין החותר בקיאק חייב לחתור כל היום בצל, כשהוא מנוע ממגע עם השמש. שהרי קודם החתירה יכולים החותרים בקיאקים לחשוף את גופם או אחד הפלגים של גופם או אפילו חלקם, לשמש, וכך יצא הפסדם המוצל ברווח המושמש. אני מסכים. זו עשויה להיות הדרך הנכונה. וכמה לחשוף ולכמה זמן, שאלו החותרים שיצאו זה עתה מן המים הקרים של הירדן השוצף.מכיוון שהמיית המים לא אפשרה לי לקלוט את ששאלו השואלים, בקשתי לחזור על השאלה. ומששמעתי – עניתי: הבעיה בישראל היא בעיקר בחורף. אז מומלץ לחשוף את הידיים, והצוואר והראש לעשרים דקות בשעות שאינן מוגדרות כמסוכנות (למרות שבחורף שלנו אין שעות מסוכנות, אם אינכם גרים בעוטף עזה), אולי שלוש פעמים בשבוע. כדי להרגיש יותר נוח בחורף, אפשר לקחת טיפה או שתיים מהבקבוק של הילדים, ולעשות פעם את בדיקת הדם לרמות ויטמין D, בשביל הביטחון האישי, ובשביל להתגבר על החשש מפני החשיפה לשמש.
ולכל החותרים בקיאקים, בשמש או בצל, חתרו והצליחו ואיספו את קרני השמש. לא סתם דחף היושב"ם את כדור הענקי והלוהט הזה למשך כל היום, בסביבתנו, למעננו.